Virtual Geula - Seforim Store Online

Printing Divrei Torah without author’s permission ?

פרסום דברי תורה בלא קבלת רשות – בין הגר”ש גורן לגר”ש ישראלי

פרסום דברי תורה בלא קבלת רשות – בין הגר"ש גורן לגר"ש ישראלי

כיצד דיון הלכתי-פנימי בין הגר”ש גורן לגר”ש ישראלי הפך עד מהרה לדיון פומבי מעל גבי עיתון? שאלה זו התעוררה לאחר שהגר”ש גורן פרסם את מכתבו של הגר”ש ישראלי בעוד זה האחרון הופתע לגלות את דברי תורתו מעל גבי העתון. בעקבות כך החל דיון פומבי סוער מעל גבי העיתון בשאלה האם מותר לפרסם דברי תורה בציבור ללא קבלת רשות? / הרב שלמה אישון

במהלך מלחמת שלום הגליל (תשמ”ב) פרסם הגר”ש גורן זצ”ל מאמר בעיתון ‘הצפה’ בנושא: המצור על ביירות לאור ההלכה. בעקבות המאמר שלח הגר”ש ישראלי זצ”ל מכתב אל הגר”ש גורן, ובו השגות על דבריו. הגר”ש גורן השיב על ההשגות, והעביר את ההשגות עם תשובותיו לאבי מורי שיבלח”א, שהיה עורך ‘הצפה’, והוא פרסמם בעיתון.[1] הפרסום ב’הצפה’ הפתיע את הגר”ש ישראלי, ובעקבותיו התעורר דיון הלכתי נוסף, שבו נחלקו הגר”ש גורן והגר”ש ישראלי – האם מותר לפרסם דברי תורה בלא קבלת רשות ממי שאמרם.[2]

 

א. הסתירה בסוגיות

הדיון ההלכתי שבין הגר”ש גורן והגר”ש ישראלי נסוב סביב יישוב סתירה, לכאורה, שישנה בסוגיה זו. מצד אחד, נאמר בגמרא במסכת יומא (ד ע”ב):

מניין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר, עד שיאמר לו לך אמור – שנאמר וידבר ה’ אליו מאהל מועד לאמר.

דברים אלו הביא להלכה ה’מגן אברהם’, ומהם עולה בפשטות כי אין לומר דברי תורה בלא קבלת רשות מפורשת מן האומר. שהרי משה רבנו היה זקוק לאישור של הקב”ה לומר לישראל את דברי התורה ששמע.[3] לעומת דברי הגמרא ביומא, מן התוספתא משמע שמותר להפיץ דברי תורה גם בלא קבלת רשות:

אבל המתגנב מאחר חבר והולך ושונה פרקו אף על פי שנקרא גנב זוכה לעצמו שנא’ לא יבוזו לגנב וגו’ סוף שמתמנה פרנס על הצבור ומזכה את הרבים וזוכה לעצמו ומשלם כל מה שבידו שנ’ ונמצא ישלם שבעתים וגו’.[4]

וכן פסק הש”ך,[5] שמותר לאדם להעתיק שלא ברשות דברי תורה מתוך ספר שהופקד בידו. כן מוכח גם מהגמרא במסכת עבודה זרה (כח ע”א), שכאשר מדובר בדבר שיש בו משום תועלת לבריאות הציבור, מותר לגלותו אף בלא רשות. ועל כן גילה ר’ יוחנן את התרופה למחלת הצפדינא, בלא נטילת רשות.

ביישוב הסתירה בין המקורות, כתב הגר”ש גורן כי כוונת הגמרא במסכת יומא אינה לדברי תורה אלא לדברים אחרים, שאותם אין לומר בלא קבלת רשות. הגר”ש גורן מבאר שאי נתינת רשות ללמד דברי תורה, כמוה כהתניה על מה שכתוב בתורה. ועל כן אף שפשטות דרשת חז”ל עוסקת בדברי תורה, יש לומר על כך ‘אם אינו ענין לדברי תורה שמצוה ללמדם… תנהו ענין לדברים אחרים’. על כן, הוא סבור שאין כל פגם בפרסום השגותיו של הגר”ש ישראלי בלא קבלת רשותו, שהרי ‘מדובר בשקלא וטריא בדברי תורה ובהלכות העומדות ברומו של עולם’.

הגר”ש ישראלי יישב את הסתירה באופן אחר. הוא מביא מדברי המדרש:

א”ר אחא מן האלקים אתה למד כשבקש לומר תורה לישראל אמרה ד’ פעמים בינו לבין עצמו עד שלא אמרה לישראל שנאמר אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ואח”כ ויאמר לאדם, וכן (שמות כ) וידבר אלקים את כל הדברים האלה, ואח”כ לאמר לישראל.[6]

על פי זה הוא מבאר שהגמרא ביומא עוסקת בדברי תורה, וגם בהם, כל שלא אמר לו חברו במפורש שמותר לומר לאחרים, הרי הוא ב’בל יאמר’. הטעם לכך הוא שייתכן שלא היו עדיין הדברים מלובנים כהלכה בשביל להיאמר בציבור ולהתפרסם ברבים, ולא נאמרו אלא לו בלבד, מפני שיודעו ומכירו. כי לציבור צריך לדקדק ביותר שיהא מובן היטב ולא יבואו לכלל טעות. בתוספתא, מבאר הגר”ש ישראלי, מדובר על מקרה שהשומע יודע בעצמו שלא ימסור את הדברים לאחרים וידקדק יפה בשמועתו, שלא יגיע מזה לידי מכשול, ועל כן הדבר מותר. מכאן מסיק הגר”ש ישראלי כי אסור היה לפרסם את השגותיו למאמרו של הגר”ש גורן – בלא קבלת רשות מפורשת ממנו.

 

ב. עיון בספרות השו”ת

הגר”ש גורן והגר”ש ישראלי התמקדו בדבריהם בדברי חז”ל ונושאי כליו של ה’שלחן ערוך’. עיון בספרות השו”ת מעלה כי הדעה הרווחת היא כדעתו של הגר”ש גורן, להתיר פרסום דברי תורה גם בלא קבלת רשות. תשובה יסודית בעניין הינה תשובתו של הנצי”ב מוולוז’ין, הדן במי שציווה את בניו שלא להדפיס את תשובותיו, וכותב הוא בין השאר:

ולכאורה היה נראה שיכול האדם לעשות בהוראותיו כאדם העושה בתוך שלו, וכדאיתא בע”ז (דף יט א’) שלבסוף נקראת על שמו שנאמר ובתורתו יהגה וגו’… אבל לאחר העיון אינו כן, ואינה נקראת שלו אלא ליתנם למי שירצה, אבל מ”מ אין בכחו ורשותו לאבד אותם לגמרי שהרי מצוה הוא ללמוד וללמד לאחרים, ולא לכבשם לעצמו, וה”ז דומה לתרומה של בעלים שהן שלו ליתן לכל כהן שירצה ומ”מ לאבד לגמרי אין לו רשות.[7]

כך פוסק גם בעל שו”ת ‘בצל החכמה’, הנוקט כי האיסור לומר לאחר בלא לקבל רשות הוא בבחינת הנהגת דרך ארץ,[8] והנהגה זו נדחית מפני הערך של הפצת דברי תורה:

בנד”ד כיון שדבר מצוה הוא לפרסם ח”ת הנ”ל לזכות מחברו וגם כדי לזכות בהם את הרבים, בודאי נדחית דרך ארץ של תורה מפני מצוה זו וכמש”כ. על כן מטעם זה לא נלענ”ד לאסור הדפסתו של ח”ת הנ”ל.[9]

את הראיה ממסכת יומא, שממנה עולה בפשטות כי האיסור לומר בלא לקבל רשות נאמר גם בדברי תורה, דוחה שו”ת ‘בצל החכמה’ בדרך מקורית:

דאם לא הי’ הקדוש ברוך הוא מרשה למשה רבינו להגיד אותו דיבור לישראל, א”כ לא הי’ אותו דיבור, מצוה לישראל כלל… אבל עתה כל התורה שנמסרה לנו וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בה בכלל לימוד תורה היא, ושפיר נידחית דרך ארץ של תורה מפני’ וכמש”כ.

זוהי גם דעתו של בעל שו”ת ‘משנה הלכות’, העוסק בשאלה דומה לשאלה שנחלקו בה הגר”ש גורן והגר”ש ישראלי:

בראובן שכתב לשמעון חדושי תורה ושמעון השיב לו כדרכה של תורה ועתה אמר לו ראובן לשמעון שלא ידפיס ממנו הד”ת וגם לא ידפיס החד”ת שהשיב לו לראובן ואם רצונו להדפיסם ידפיסם בהעלם שמו אם יש ביד ראובן לאסור עליו או שלא צריך לשמוע לו?[10]

בתשובתו שם, הוא דן בסוגיה במסכת יומא ובדברי התוספתא, ומסיק:

כיון שהעלינו דאם אינו רוצה ללמדו מותר לגנוב ממנו וללמוד כ”ש דלא יוכל למנעו שלא ילמד לאחרים היכא שכבר כתב לו והוא דבר הנוגע להלכה ולמעשה.

יתרה מזאת, יש שכתבו שלא זו בלבד שאדם אינו רשאי למנוע מאחרים להדפיס את חידושי התורה שלו, הוא אף מחויב להדפיסם בעצמו; ואם יכול היה להדפיסם ועל ידי כך להרבות תלמידים ולא עשה כן – לא קיים מצוות ‘ללמוד וללמד’. דברי הפוסקים בעניין זה הובאו על ידי הרב יצחק זילברשטיין, בנוגע לשאלה האם מותר להוציא כספים ממחוסר הכרה כדי להדפיס חידושי תורה שלו, וכך הוא כותב בתשובה:

בספר חסידים (סימן תקל) כתב כל מי שגילה לו הקדוש ברוך הוא דבר ואינו כותבה ויכול לכתוב הרי גוזל מי שגילה לו, כי לא גילה לו אלא לכתוב, דכתיב (תהלים כה יד) סוד ה’ ליראיו ובריתו להודיעם, וכתיב (משלי ה טז) יפוצו מעינותיך חוצה, וזה שכתוב (קהלת יב יד) יביא במשפט על כל נעלם, שגורם שנעלם אם טוב שגילה לו אם רע שאינה כותבה.

והנה בהקדמה לשו”ת ‘חתם סופר’ חלק יו”ד, כתב בנו הגרש”ס שאביו החת”ס לא רצה להדפיס ספריו, וכתב לאחד בתשובה:

לא ידעתי החיוב להדפיס ולפזר דברי ברבים. כי כל עוד שיחייני ה’ ויתן לי כח הריני מוכן ללמוד עם כל הבא לשמוע, לא אשקוט ולא אנוח כאשר ציוני ה’ אלהי מה אני בחנם וכו’, ולהשיב לכל שואל עד מקום שידי ושכלי מגיע באפס דמים, והנני כותב על ספר בדיו כל מה שחנני השי”ת הן בהלכה הן באגדה, והמה מונחים הפקר כל מי שרוצה להעתיקם יבוא ויעתיקם, וכך עשו קדמונינו קודם הדפוס, יותר אינני מחויב, ואם ח”ו להגדיל שם, חוששני מקללת חז”ל נגד שמא אבד שמי’, ומכ”ש להרויח ממון ליטול חיים מן העולם ח”ו, עכ”ד.

לעומת זאת, בשו”ת ‘ראשית ביכורים’[11] נכתב שמדין ‘ולמדתם אותם’, מחויב אדם להדפיס ספרו, וכן נכתב ב’דברות משה’[12] שכל אדם מצווה ללמוד וללמד, וחייב ללמד לכמה שיותר תלמידים שהוא יכול, שאם יכול ללמד מאה תלמידים, ולימד רק לחמישים, לא קיים מצוות ‘ללמד’. ולכן אם יכול להדפיס חידושיו ואז ירבה תלמידים הרבה, מחויב להדפיס ספרו מדין ‘ללמד’.[13]

ומתוך כך מסיק הרב זילברשטיין להלכה:

נראה שכיון שיש על האדם מצוה ללמוד וללמד, ובזה שמדפיסים את חידושי תורתו, מקיים בזה מצות לימוד תורה, והאב מחויב בלימוד, ודאי שניחא ליה שידפיסו את דברי תורתו, ומצוה גדולה להדפיס זאת מממונו.

ואמנם מצאנו לעיתים שאסרו פרסום בלא רשות, אך היה זה כדי לאפשר ליורשים להדפיס בעצמם ולהרוויח על כך, אך לא במקרה שבו אי הפרסום היה גורם לכך שדברי התורה לא יגיעו כלל לידיעת הציבור.[14]

אכן, מצאנו בשו”ת ‘אגרות משה’ שהביא גם כן את סברתו של הגר”ש ישראלי, שעל פיה לעתים אדם אינו רוצה להפיץ את חידושי התורה שלו משום שסובר שעדיין אינם ראויים לפרסום. אך הוא כתב זאת בנוגע לאיסור להקליט דברים שנאמרו בעל פה, וגם אז – רק אם המדבר אסר מראש את ההקלטה:

בעל הדברי תורה כיון שאמר זה ברבים, שכל אחד יכול להעתיק על טייפ, אין לו שום רשות למנוע מלעשות טייפס, אם לא כשאמר לכל אלו שבאו לשמוע שאינו אומר אלא כשיבטיחו לו שלא יעשו טייפס מזה מאיזה טעם שאינו רוצה לפרסם… ואף שהוא דברי תורה שחייב הרב להשמיע יש הרבה שאינו ראוי לפרסם משום שאין למסור אותם לכו”ע ויש שאין מורין כן וכדאשכחן בגמ’ טובא, ולפעמים מחמת שלא ברור להרב אם דבריו נכונים ובדעתו שעוד יעיין בדבר אם הם ראוין, ויש נמי רשות להרב לאסור בשביל זה שלא יעשו טייפס דשמא יראה אח”כ הרב שאין דבריו נכונים ויתבייש…

נמצינו למדים מדבריו של ה’אגרות משה’ שאפילו במקרה שאדם אומר את הדברים בעל פה, מותר לפרסם את דבריו כל עוד לא אסר זאת במפורש, ואין חוששים שמא הדברים עדיין אינם ראויים לפרסום. וכל שכן דברים שבכתב, שלא אסר על הנמען להראותם לאחרים.[15]

מן הדברים עולה כי הדעה הרווחת בפוסקים היא שמותר לאדם לפרסם דברי תורה שהגיעו לידו, גם בלא רשות אומרם. זאת אלא אם כן האומר או יורשיו מעוניינים לפרסם זאת בעצמם ולהרוויח על כך רווח כספי – ואז אסור יהיה לפרסמם בלא רשות; או שהאומר מבקש במפורש שלא לפרסם, משום שסבור שהדברים עדיין אינם ראויים לפרסום.[16]

עם זאת, מצאנו סימוכין לדעתו של הגר”ש ישראלי בשו”ת ‘אבני נזר’ שם הוא מתרעם על בעל שו”ת ‘בכורי שלמה’ אשר הדפיס את תשובתו בלא לקבל רשותו:

הנה הובא לפני את חיבורו בכורי שלמה אשר הדפיס. ובו תשובה אשר השיבותיו בעת הייתי בקראשניוויץ וגם אשר שלח אלי תשובה על מכתבי. לא ישרה בעיני על אשר הדפיס דברי תשובתי בלי רשותי. טרם אשים עיני עליו. אם ראוי להפיצו על פני תבל. וידוע דברי רמב”ם בתשובה. במה שאמרו בגמרא שהאומר דבר בצבור צריך לעיין בה בינו לבין עצמו ארבעה פעמים אך כאשר יפיץ על פני תבל אף אלף פעמים מעט. בשגם כי בעת כתבתי אליו ידעתי כי לא להלכה למעשה נתכוין רק לפלפולא בעלמא. לא כן כשיודפס יורו ממנו הלכה למעשה.

כפי שעולה מדברי בעל ה’אבני נזר’, עיקר התרעומת שלו היא בכך, שכתוצאה מפרסום התשובה יבואו לטעות בהוראת הלכה למעשה, או משום שהדברים נכתבו באופן שעלולים לפרשו בצורה לא נכונה, או משום שהם נכתבו ‘לפלפולא בעלמא’.[17]

 

ג. זהירות יתרה בשאלות ציבוריות המעוררות פולמוס

נראה שאף שלא כתב זאת במפורש, מבין השיטין של תשובת הגר”ש ישראלי עולה שגם הוא לא היה מתנגד לפרסום דבריו, אילו היה מדובר בחידושי תורה הנשארים בעולם התורה ואין להם משמעות ציבורית, העלולה לעורר פולמוס. רמז לכך ניתן למצוא בסיום תשובתו, שבה הוא כותב:

ואם הדברים אמורים בד”ת בצורה כללית כל שכן וקל וחומר בדברים שניתנים להתפרש בכמה פנים, והדברים הנאמרים בציבור נשמעים לסוגי אנשים שונים, והאזניים כרויות והעטים משוננים להטיל קטגוריא בתלמידי חכמים… שיש לזכור אזהרת חז”ל: חכמים הזהרו בדבריכם.

ואכן הסוגיא בה עסקו הגר”ש גורן והגר”ש ישראלי נגעה לשאלות של מוסר בעת מלחמה, נושא המעורר פולמוס ציבורי מאז ועד היום, ולא פעם עומדים רבנים במרכזו. ישנם מי שמחפשים ציטוטים מדבריהם של רבנים כדי לנגחם ולהוכיח על אי מוסריותה, כביכול, של התורה. במציאות כזאת מוטל על רב להיזהר שבעתיים ולשקול כל מילה היוצאת מפיו, כדי שדבריו לא יגרמו לחילול השם, חלילה. נראה שלכך חשש הגר”ש ישראלי, ועל כן לא הייתה דעתו נוחה מפרסום דבריו.[18] נראה שגם הגר”ש ישראלי מסכים לחשיבותם של הפצת דברי תורה ופרסומם, בבחינת ‘יגדיל תורה ויאדיר’. חששו הוא רק כאשר הפצת הדברים עלולה להביא לא להגדלת תורה, אלא, להיפך, למחלוקת ולחילול השם, חלילה. אכן במבחן התוצאה הביא פרסום הדברים להגדלת תורה, הן בחידוד והעמקה בסוגיית המצור על פי ההלכה, והן בסוגיה שהסתעפה מכך – שאלת פרסום דברי תורה בלא רשות.

עם זאת דומה שעמדתו של הגר”ש ישראלי צריכה לשמש מודל לתלמידי חכמים, המחויבים למצוא את האיזון הנכון שבין ‘לא תגורו’ והחובה להשמיע דעת תורה בלא מורא, לבין קיום דברי חז”ל ‘חכמים הזהרו בדבריכם’.

בשולי הדברים – התעלמות מ’דינא דמלכותא’

מעבר לדיון ההלכתי המרתק המצוי בדבריהם של הגר”ש גורן והגר”ש ישראלי, בולט גם מה שאינו מצוי בדבריהם – התייחסות ל’דינא דמלכותא’.

חוק זכויות היוצרים קובע בסעיף וו:

זכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלן, בהתאם לסוג היצירה: (1) העתקה כאמור בסעיף 12 – לגבי כל סוגי היצירות; (2) פרסום – לגבי יצירה שלא פורסמה.

החוק אוסר אפוא לפרסם יצירה בלא קבלת רשות.

אמנם מאמרו של הגר”ש ישראלי פורסם טרם נחקק חוק זכויות היוצרים, אך גם פקודת זכויות היוצרים, שהייתה בתוקף באותן שנים, קובעת דברים דומים. וכך נאמר בה בסעיף 4:

יצירה שלא נתפרסמה, תהא למחברה זכות-יוצרים עליה, אם היה המחבר בזמן חיבורה אזרח ישראל או תושב ישראל.

נראה שניתן ללמוד מההתעלמות מ’דינא דמלכותא’ בעניין זה, כי הן הגר”ש גורן והן הגר”ש ישראלי מסכימים כי בסוגיה זו אין צורך בתקנות נוספות מעבר למקורות ההלכה, ולכן לא נאמר כאן הכלל של ‘דינא דמלכותא דינא’. זאת כדברי ה’חתם סופר’, שבתחום המשפט הפרטי נאמר כלל זה רק במקום שבו ‘אילו באו לפנינו היינו גם כן מתקנים כן’.[19]


[1].     מאמרו של הגר”ש גורן, השגות הגר”ש ישראלי ותשובות הגר”ש גורן, מופיעים בספרו של הגר”ש גורן תורת המדינה, עמ’ 402. בעקבות הדברים פרסם גם הגר”ש ישראלי מאמר מקיף בנושא בתחומין ד, עמ’ 25.

[2].     מאמריהם של הגר”ש גורן והגר”ש ישראלי בסוגיא זו מופיעים בתחומין ד, עמ’ 354. דברי הגר”ש ישראלי מופיעים גם בחוות בנימין, סי’ עה. במאמר זה לא נחזור על מה שפורסם שם, ונציין רק את תמצית דבריהם.

[3].     מגן אברהם, סי’ קנו ס”ק ב. וע’ במאירי שם, שנקט שזהו בגדר ‘דרך ארץ’, ואילו מלשון רש”י שם משמע שזהו לאו, וכן משמע מדברי הסמ”ג, לאוין סי’ ט.

[4].     תוספתא, בבא קמא (ליברמן) פ”ז.

[5].     ש”ך, חו”מ סי’ רצב ס”ק לה.

[6].     שמות רבה, (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מ.

[7].     שו”ת משיב דבר, ח”א סי’ כד.

[8].     כשיטת המאירי, שהזכרנו לעיל הערה 3.

[9].     שו”ת בצל החכמה, ח”ד סי’ פד.

[10].   שו”ת משנה הלכות, ח”ה סי’ קצד.

[11].   ראשית ביכורים, ברכת ראשית ד”ה והן.

[12].   דברות משה, הקדמה למסכת בבא מציעא.

[13].   חשוקי חמד, עבודה זרה יט ע”א.

[14].   ר’ שו”ת בית יצחק, יו”ד ב סי’ עה. ומדבריו שם משמע שרק כאשר האומר מצווהו שלא יאמר, הרי הוא ב’בלא יאמר’, ולא כמו שמשתמע מהגמרא ביומא. ור’ בספר עמק המשפט, סי’ ד עמ’ כד, שהעיר על כך וכתב: ‘ואולי יש לומר שבזמננו המציאות היא שבחידושי תורה של מחדש ואומר שיעורים מסתמא לא איכפת ליה שיאמרוהו לאחרים ורק אם אומר לו מפורשות שלא יאמר אז אסור’.

[15].   שו”ת אגרות משה, או”ח ח”ד סי’ מ אות יט. ואמנם האגרות משה, עוסק בכגון שאמר את הדברים ברבים, ואילו נידון הגר”ש ישראלי היה כששלח מכתב ולא אמר ברבים, אך נלע”ד שכל עוד לא ציין על המכתב במפורש שהוא מיועד לנמען בלבד, הרי שהמכתב עצמו עשוי להגיע לרבים, אף אם לא יפורסם, והרי זה דומה למי שאמר את דבריו ברבים. ור’ בעמק המשפט, סי’ ד עמ’ כה, שהעלה אפשרות שהגמרא ביומא עוסקת בכגון שהאומר הראה שהוא מקפיד על כך שאחרים לא ישמעו: ‘דוקא אם הכניסו בביתו ביחידי, דמשמע קצת שהוא מקפיד בדבר שלא יתגלה, דומיא דהתם, דהכניסו הקב”ה לאוהל מועד ביחידי, וקולו של הקב”ה לא היה נשמע חוץ להאוהל וכו’, לכן אסור…’.

[16].   ור’ בספר עמק המשפט, סי’ לו עמ’ תרמב, שכתב: ‘נלע”ד שמי שקיבל תשובות בכתב מרבנים, צריך לשאול רשות מהם אם רוצה לפרסמם בספרו או בקובץ תורני וכדו’, משום שפעמים כשכותבים תשובה אישית לא מדקדקים כ”כ בניסוח ובהרצאת הדברים. ויש גם דברים שמורים ליחיד ולא לרבים… רק שלא אכחד שלגבי מכתבים מרבנים המציאות כמדומה מוכחת וטופחת על פני שהנוהג שבעולם להדפיס מכתבים שמקבלים, ואולי בזמננו יש לדון שהגדולים כבר כותבים תשובותיהם על דעת כן, וביודעם שזהו הנוהג וצע”ג. אולם בודאי שראוי להזהר בזה’. ונראה שאף לדבריו של בעל עמק המשפט, החשש הוא רק בתשובות הלכתיות שעלולים להבינם שלא כראוי ולהיכשל, ולא בחידושי תורה שאין בהם הלכה למעשה (ר’ מאמרו של הרב יהודה שביב, צוואת נפטר שלא לפרסם דברי תורתו, תחומין כב, עמ’ 234 בהערה 8 ובסיכום). וכאמור, המנהג הוא לפרסם אף תשובות הלכתיות פרטיות.

[17].   שו”ת אבני נזר, או”ח סי’ תקיז; ור’ בספר עמק המשפט, סי’ לו עמ’ תרמב, שכתב: ‘נלע”ד שמי שקיבל תשובות בכתב מרבנים, צריך לשאול רשות מהם אם רוצה לפרסמם בספרו או בקובץ תורני וכדו’, משום שפעמים כשכותבים תשובה אישית לא מדקדקים כ”כ בניסוח ובהרצאת הדברים. ויש גם דברים שמורים ליחיד ולא לרבים… רק שלא אכחד שלגבי מכתבים מרבנים המציאות כמדומה מוכחת וטופחת על פני שהנוהג שבעולם להדפיס מכתבים שמקבלים, ואולי בזמננו יש לדון שהגדולים כבר כותבים תשובותיהם על דעת כן, וביודעם שזהו הנוהג וצע”ג. אולם בודאי שראוי להזהר בזה’. ונראה שאף לדבריו של בעל עמק המשפט, החשש הוא רק בתשובות הלכתיות שעלולים להבינם שלא כראוי ולהיכשל, ולא בחידושי תורה שאין בהם הלכה למעשה (ר’ מאמרו של הרב יהודה שביב, צוואת נפטר שלא לפרסם דברי תורתו, תחומין כב, עמ’ 234 בהערה 8 ובסיכום). וכאמור, המנהג הוא לפרסם אף תשובות הלכתיות פרטיות.

[18].   ראיות לזהירותו הרבה של הגר”ש ישראלי ניתן למצוא בהשוואה שבין נוסח מכתבו המקורי של הגר”ש ישראלי לגר”ש גורן, המופיע בספרו של הגר”ש גורן תורת המדינה (בשם ‘אחד הרבנים’), לבין נוסח מאמרו של הגר”ש ישראלי, שאותו שלח לפרסום בתחומין כרך ד, אשר תוכנו הוא כתוכן המכתב. כך למשל, במכתבו כותב הגר”ש ישראלי בעניין החובה להשאיר דרך בריחה למחבלים הנצורים: ‘הדבר נתון לשיקול בלעדי של מפקדי הצבא, שיקבעו מה מבחינתם היא הדרך היעילה להכנעת המחבלים’, ואילו במאמר בתחומין הנוסח הוא: ‘השיקול להניח דרך בריחה לנצורים או לא, נתונה לשיקול בלעדי של מפקדי הצבא והממשלה האחראית למעשיהם‘. הרי שהוסיף שההחלטה בעניין זה צריכה להתקבל על ידי הממשלה ולא על ידי מפקדי הצבא בלבד. דוגמא נוספת: במכתבו של הגר”ש ישראלי נכתב: ‘אשר לאוכלוסיה האזרחית, הוצהר מפורשות כי פתוחה לפניהם הדרך לצאת מאזור המערכה. ואם אינם עושים זאת, הרי האחריות לכך היא עליהם בלבד’. ואילו במאמר בתחומין הנוסח הוא: ‘האוכלוסיה האזרחית אשר אינה מעורבת בפעולות המחבלים אינם בכלל זה ויש לאפשר להם לצאת מהמצור באין מפריע’. בעניין זה השינוי הוא בשתי נקודות: א. הדגשת החובה לאפשר לאוכלוסיה האזרחית לצאת מהמצור – חובה שלא הודגשה במכתב לגר”ש גורן. ב. השמטת הנאמר במכתב כי אזרחים שלא יעזבו  האחריות לכך היא עליהם בלבד.

[19].   שו”ת חתם סופר, חו”מ סי’ מד.

Posted in All Posts

Seforim Blog New Seforim List

YR .. Rabbi Eliezer Brodt has posted his annual New Seforim list. The list shows Rabbi Brodt’s very wide knowledge of Seforim. As many of these Seforim are in the area of academia and Jewish Studies which I personally unfamiliar with, I cannot vouch for the Hashkafas of any specific author or title. I am simply copying the list as is. Most of these titles can be searched for and purchased using the Virtual Geula bibliographic service

—————-
New Seforim and Books 2015

by Eliezer Brodt

What follows is a list of new seforim and books I have seen around in the past few months. Some of the titles are brand new others are a bit older. I am well aware that there are new works worth mentioning that are not included.  Due to lack of time I cannot keep track of every book of importance nor comment properly on each and every work. I just try to keep the list interesting. 

א. חומש ויקרא עם ביאור מעט צרי על תרגום אונקלוס, רמו עמודים

ב.  מדרש אסתר רבה, מהדיר יוסף תבורי וארנון עצמון, קלג + 284 עמודים ,מכון שכטר, [ראה כאןוכאן]

ג. מדרש חדש על התורה [מהדיר: גילה וכמן], עא +297 עמודים, מכון שכטר

ד. משלי עם רש”י [על פי כ”י] עם ד’ פירושים קדמונים, מראה רחל, מאת ר’ ישראל הרצג, ור’ יוסף קמנצקי, ריד עמודים

 ה. ספר חסידים, כתבי יד פארמא ורומא, מכון אוצר הפוסקים,  תקנא עמודים +234 עמודים מפתחות

ו. ספר המכתם, ברכות פסחים, ראש השנה [כולל מבוא חשוב מידידי דר’ פנחס רוט], הוצאת אהבת שלום

ז. צרור החיים לר’ אברהם סבע [בעל ה’צרור המור’] על מסכת אבות [מכ”י, על פרקים ד-ו], מכון בן צבי, 211 עמודים

ח. ספר הגור, פירוש קדמון על פירוש רש”י לתורה, שמות, רכד עמודים

ט. ר’ משה ן’ מכיר, סדר היום, עם גלי’ עץ ארז, מאת ר’ אברהם דויטש, תתה עמודים

י. ר’ חיים ויטל, דרך חיים, אהבת שלום, כולל ק’ שנות חיים על ר’ חיים ויטל, נד+פד עמודים

יא. שפתי דעת, דרשות על התורה, לבעל הכלי יקר, מכון עצי אלמוגים, ב’ חלקים [כולל מבוא חשוב עליו]

יב. ר’ יחיאל מיכל, נזר הקודש, על מדרש בראשית רבה, ג’ חלקים, מכון זכרון אהרן

יג. רבי כליפא בן מלכה, כף נקי השלם, 444 עמודים [כולל חומר חשוב]

יד. שמחת בית השואבה להגר”א, ר’ נחמיה פעפער,  מכון הגר”א, רסג עמ’ +  ספר ההספדים על הגר”א, קסג עמודים

טו. תהלים עם פי’ מדרש חכמים לרבנו פנחס מפאלאצק, [על פי כ”י ודפוס ראשון],  תפח עמודים

טז. ר’ חיים רפאפורט, זכר החיים, וזכר שמחה, לר’ שמחה רפאפורט, שם עולם,  73+ 387+ 114 עמודים

יז. ר’ יוסף עהרענבערג, דברי אמת דרושים, ילקוט דברי אמת, תקפג עמודים

יח. ר’ מרדכי סופר, סופר המלך, [בית אפרים, פליטת סופריהם:מאמרים, פאר הסופר: תולדותיו], רצא עמודים

יט. ר’ צדוק הכהן, צדקת הצדיק עם מקורות וציונים, תלב עמודים

כ. ר’ שמעון הארקי, שבעים תמרים, על צוואת רבינו יהודה החסיד ז”ל, כולל הערות ע”י ר’ פינחס וואלהענדלער, רמז עמודים

כא. ר’ יוסף זונדל הוטנר, בכורי יוסף, כולל פרקי חיים, שו”ת וחידושים, תשובות חדשות מכ”י וחידושי יו”ד, רלז עמודים

כב. אור שמח, מדע אהבה זמנים, עם ביאורים והערות ‘אורה ושמחה’, תתקלז עמודים

כג. טוטפות, אוסף כתבי ידות, י”ל לקראת שמחת הבר מצוה של יאיר מנצור, עה עמודים

כד. ר’ מאיר אריק, טל תורה, הגהות הערות וביאורים על ש”ס בבלי וירושלמי, כולל הערות מראה מקומות השוואות, מפתחות והוספות מכ”י,  תרפו עמודים

כה. גנזים ושו”ת חזון איש חלק ד, תסג עמודים

כו. ר’ צבי פסח פרנק, מקראי קודש שבת, ב, שי עמודים

כז. ר’ אברהם פעסין, תמורת איל, מסכת מגילה, תשיז עמודים

כח. לצדדין קתני, ר’ שאול אלתר, קובץ הערות והארות שנכתבו על צדדי הספרים תפ עמודים

כט. ר’ שלום לוין, שיעורי הלכה למעשה, בשלחן ערוך הרב, או”ח, תקלז עמודים

ל. ר’ אריה וסרמן, אוצר הכיפה, ב’ חלקים, הלכה, מנהג חקר ועיון, תרכו+תשפב עמודים [ניתן לקבל תוכן הענינים]

לא. שיעורי רבנו משולם דוד הלוי, דרוש ואגדה, ביאורי תפילה עובדות, עניני השעה, תשיד עמודים

לב. אעלה בתמר, מתורת בריסק, משולחנו של מרן רבינו בעל אילת השחר, רפא עמודים

לג.קונטרס ט”ו בשבט, בהלכה ואגדה, קטז עמודים

 לד. ר’ יעקב בלוי, ברכת יעקב, הלכות ברכות ותפילה, שיט עמודים

לה. איש על העדה, ב הליכות והנהגות של רבינו הגרי”ש אלישיב זצוק”ל, רצז עמודים

לו. ר’ חיים פאללאק, מבאר השבת, סעודת ליל שבת קודש, תשלט עמודים

לז. אנציקלופיה תלמודית, כרך לד, לא ילבש- לא תעשה [ניתן לקבל תוכן הענינים]

לח. ר’ מרדכי גרוס, אדמת קודש, הלכות והליכות התפלה וההשתטחות על ציוני קדמונינו גדולי ישראל, תתסח עמודים

לט. ר’ משה גלביין, פני החמה, ביאורים וחידושים לסימני מנין הפסוקים, רלא עמודים

מ. ר’ יעקב סקוצילס, קונטרס אהל יעקב על הלכות שנים מקרא ואחד תרגום, קט עמודים

מא. המעין גליון 212

מב. היכל הבעש”ט, גליון לו

מג. מן הגנזים, ספר שלישי, אהבת שלום, תכב עמודים

מד. אסיף ב, [ב’ חלקים]

מה. המשביר א , [מוקדש לתורת ר’ עובדיה יוסף] [ניתן לקבל תוכן הענינים]

מחקר ועוד

א. ר’ משה שבת, השתלשלות התורה [ספרד-מזרח], כולל חומר חשוב על זמן הגאונים בדגש על ישיבות ספרד, תנ עמודים

ב. ר’ חנוך טוביאס, סופה וסערה, הפרשיות הגדולות שהסיערו את עולם ההלכה, ראשון בסדרה [מהדורה שניה], 126 עמודים [ר’ סעדיה גאון ור’ אהרן בן מאיר\ הירושלמי המזויף\ ‘הלעיטהו לרשע וימות’]

ג. ר’ חנוך טוביאס, סופה וסערה, הפרשיות הגדולות שהסיערו את עולם ההלכה, רביעי בסדרה, 160 עמודים [מל ולא טבל גוי של שבבת או יהודי של שבת\ מצה מריבה- מצות מכונה חמץ גמור או הידור מצוה\ מאבק ופולמוס סביב היתר המכירה]

ד. יעקב דינקל, מערכות השמיטה, השתלשלות שמירת השביעית בארץ הקודש וסקירת שנות השמיטה משנת תק”ב, 388 עמודים

ה. אהרן סורקסקי, החוט המשולש, שלושת הגאונים אדירי התורה, ר’ דוד פרידמן, ר’ יצחק אלחנן ספקטר, רבי יצחק יעקב רבינוביץ מפניבז’, רנא עמודים

ו. חרבא דמשה, מהדיר יובל הררי, 213 עמודים [הדפסה שנייה]

ז. המקרא בפרשנות חז”ל, יואל ועמוס, יצחק פנקובר ומנחם בן ישר, בר אילן, 928 עמודים

ח. קובץ על יד, כרך כג, [ניתן לקבל תוכן הענינים]

ט. שמא פרידמן, מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית, האקדמיה ללשון העברית, 565 עמודים [ניתן לקבל תוכן הענינים]

י. מנחם קרן-קרץ, מרמורש סיגט, אורתודוקסיה קיצונית ותרות יהודית חילונית למרגלות הרי הקרפטים, מפעל דב סדן, 316 עמודים

יא. יונתן גרוסמן, אברהם סיפורו של מסע, ידיעות ספרים, 566 עמודים

יב. יעקב ברנאי, המראה של אירופה, פרקים בתולדות הקהילה היהודית באזמיר במאות השבע עשרה והשמונה עשרה, [כולל בין השאר הרבה חומר על ה’כנסת הגדולה’], כרמל 433 עמודים

יג. הספרייה של תנועת ההשכלה, יצירתה של רפובליקת הספרים בחברה היהודית במרחב הדובר גרמנית, עם עובד, עורכים: שמואל פיינר, זהר שביט ועוד, 503 עמודים

יד. עזגר גולד, על הנסים ועל הטבע, עיון פילוסופי בספרות ההלכה, בר אילן 334 עמודים

טו. בנימין בראון, תנועת המוסר הליטאית, אישים ורעיונות, אוניברסיטה משודרת 178 עמודים

טז. יצחק מייטליס, פרשת דרכים, מבט ארכאולוגי וגאוגרפי בפרשיות השבוע, מגיד, 430 עמודים

יז. אריה מורגנשטרן, דוחקי הקץ משיחיות לאחר המשבר השבתאי, מחקרים ומקורות, 559 עמודים

יח. אבינועם רוזנק, הגיונות במחשבת ישראל, בעקבות שיעוריו של אביעזר רביצקי, מרכז זלמן שזר, 386 עמודים

יט. אקס ליבריס, גיש עמית, קיבוץ המאוחד, 220 עמודים

כ. היסטוריה מתנגשת וקיום משותף, פרספקטיבות חדשות על המפגש היהודי  פולני, עורך דניאל בלטמן, מגנס, 396 עמודים

כא. יואל בן נון, המקור הכפול, השראה וסמכות במשנת הרב קוק לאחד את הבלתי מתאחד, ספריית  הילל בן חיים, 438 עמודים

כב. רות קרא-איוונוב קניאל, קדשות וקדושות, אמהות המשיח במיתוס היהודי, ספריית  הילל בן חיים 356 עמודים

כג. מ.מ. סילבר, בשליחות המערב, מבט אחר על ההיסטוריה היהודית המודרנית, ספריית  הילל בן חיים, 334 עמודים

כד. מהר”ל אקדמות, פרקי חיים, משנה, השפעה, עורך אלחנן ריינר, מרכז זלמן שזר, 602 עמודים [ניתן לקבל תוכן הענינים] [מצוין]

כה. עדה רפפורט-אלברט, חסידים ושבתאים אנשים ונשים, מרכז זלמן שזר, 522 עמודים

כו. אלי מוסקוביץ היהודים של הטיטאניק, כרמל, 222 עמודים

כז. חנה ארנדט גרשום שלום, חליפת מכתבים הוצאת בבל, 512 עמודים

כח. מיכל שאול, פאר תחת אפר, החברה החרדית בישראל בצל השואה 1945-1961, בן צבי, 492 עמודים

כט. סידרא כט, 194 עמודים

ל. דעת 78, 182 עמודים

לא. בד”ד 29

לב. נטועים 19 ניתן לקבל תוכן הענינים

לג. עת לחננה, הרב צבי הירש קלישר וההתעררות לציון, עורך אסף ידידיה, בן צבי, 275 עמודים

לד. נועם זדוף, מברלין לירושלים ובחזרה, גרשם שלום בין ישראל וגרמניה, כרמל, 484 עמודים

English     

  1. Jordan S. Penkower, Masorah and text Criticism in the early Modern Mediterranean, Moses Ibn Zabara and Menahem De Lonzano, Magnes Press, 343 pp. [Beautiful!]
  2. Haym Soloveitchik, Collected Essays 2, Littman Library, 425 pp. [A Masterpiece]
  3. R. Jonathan Eibeschütz, And I Came this Day unto the Fountain, ואבוא היום אל העין, Critically Edited and Introduced by Paweł Maciejko, With Additional Studies by Noam Lefler, Jonatan Benarroch and Shai Alleson Gerberg, 2014, 360 pp.
  4. Sabbatean Millenarianism in the Seventeenth Century: A Study of Moshe Abudiente’s Fin de los Dias, Avraham Elqayam המסע לקץ הימין: בשורת הגאולה השבתאית למשורר משה בן גדעון אבּודיֶנטֵי, 504 pp.
  5. Rabbi Klein, Lashon Hakodesh History, Holiness and Hebrew, Mosaica Press, 289 pp.
  6. Rabbi Hool, The Challenge of Jewish History, the Bible, The Greeks and the Missing 168 Years, Mosaica Press, 256 pp.
  7. Dovid Lichtenstein, Headlines: Halachic Debates of Current Events, OU Press, 462 pp.
  8. Elisheva Baumgarten, Practicing Piety in Medieval Ashkenaz, Penn Press, 334 pp.
  9. Marc Saperstein, Leadership and conflict: Tensions in Medieval and Early Modern Jewish History and Culture, Littman Library, 379 pp.
  10. David B. Ruderman, A Best Selling Hebrew Book of the Modern era: The Book of the Covenant of Pinhas Hurwitz and its remarkable Legacy, University of Washington, 172 pp.
  11. Michael J. Broyde and Ira Bedzow, The Codification of Jewish Law and an Introduction to the Jurisprudence of the Mishna Berura, Academic Studies Press, 387 pp.
  12. 12. Dialogue 5
  13. Hakirah 18
Posted in All Posts

Stolen Sefer found …or a storm in a teacup ?

נמצאה גמרא עתיקה שנגנבה מהספריה הלאומית

 כרך גמרא עתיק שהודפס עוד בעיר ברדיטשוב נמצא בחנות יודאיקה לאחר שנגנבה מהספריה הלאומית. את הגמרא זיהו בעקבות העובדה לזה לא ציפו בלשי תחנת משטרת שרת בתל אביב. בד”כ הם נוהגים לפגוש עבריינים ולטפל במעשיהם. אמש התקבלה שיחת טלפון בתחנת שרת ומצדו השני של הטלפון היה קב”ט הספרייה הלאומית. 
הקב”ט סיפר לבלשי המשטרה כי במסגרת עבודתו גילה באתר אינטרנט של בית מסחר ליודאיקה כרך של מסכת מהתלמוד הבבלי שככל הנראה נגנבה ממחסן בספריה.

ראשיתו של הכרך בהדפסה בברדיטשוב בשנת תרנ”ז (1896) ולאחר זמן הועבר הכרך ע”י הספריה הלאומית למחסן גניזה. הכרך התגלה במקרה על ידי הקב”ט. חוקרי שרת החלו בחקירה וגילו כי מדובר בבית מסחר ליודאיקה בדרום תל אביב. 

החוקרים הוציאו צו חיפוש וביחד עם קב”ט הספרייה הגיעו לבית העסק ושם מצאו את הכרך החשוד כגנוב. הקב”ט לא התקשה לזהות את הכרך מאחר וחותמת הספרייה התנוססה בעמוד השער.

הספר נלקח ע”י השוטרים ואילו בעל העסק תושב עיר במרכז הארץ עוכב לחקירה. החוקרים ממשיכים בחקירה כיצד הגיע הכרך לחנות.

===========================
סערה בכוס מים 
הספר לא שוה יותר מ50 דולר לקונה פרטי ופרייר ,ואף גנב שמכבד את עצמו לא יגנוב דבר שלא שווה כלום כשיכול לגנוב דברים יקרים .
הספר הוא עב כרס וקשה לגניבה והחבאה 
ולגופו של שטות :הספריה הלאומית מוכרת כל כמה חדשים אלפי ספרים כפולים ומיותרים בפרוטות עד כדי שקלים בודדים ממש והיה זמנים שחלקו חינם דברים שלא הצטרכו
כך שכנראה מישהוא קנה זה לא גנוב וכל הסיפור מצוץ מהאצבע הכל כדי שכתב טפש שלא מבין לא בספרים ולא בגנבים יקבל שכר סופרים …..טוב,גם טפש כמוהו צריך פרנסה……
שלום
=====================================
 
ובכן כל הסיפור מעניין עוד יותר ..הנה ספר קשה לגנוב, בקושי שווה את הנייר שלו, מחלקים אותו חינם, ומסכן הסוחר הזה צריך לעבור חקירה משטרתית ואולי גרוע מזה, בגלל ששם אותו על האינטרנט ..
 
פשוט מוסר השכל למחוק את כל החותמות מתוך הספרים ולא לסחור ברשת בספרים שהבעלים הקודמים משועממים ואין להם מה לעשות כל היום  והם יחפשו אותם בגוגל כדי לשחק שוטר וגנב.
 
Book stolen from National Library… dealer   apprehended. This report which sounds like a real Dick Tracy thriller  attracted my eye until I realized how easy it is for a collector or dealer to get dragged into the police station when all he did was post a book on the web and forget to remove the library stamp. We all know that old books change owners frequently and it is almost impossible to determine how the previous previous owner obtained it .. so beware now that the Internet lets  anyone peek over your shoulder, even if you are honest you may be in trouble for posting a Sefer if you can”t show how how got it
 
Posted in All Posts

Manuscript of Rambam Sefer Mada online at Bodleian Library

Manuscript of Rambam Sefer Mada online at Bodleian Library.
(From the BBC Sent to us by Dr. ME Tobias of the Otzar of Yad Shaul Kollel in Johannesburg SA).

An ancient Hebrew manuscript which has been stored in an Oxford library and is part of the first comprehensive code of Jewish law, Mishneh Torah, written in the 12th Century, has been digitised by Oxford University’s Bodleian Library. More than 350 pages of handwritten text, signed by the Hebrew scholar Maimonides, have been captured.

The manuscript, widely regarded as one of the most important in Bodleian’s Hebrew collection, has been stored there since 1692. The library said the last owner – scholar Eleazar, son of Perahya – stipulated in his will that the Mishneh Torah should always be made freely available for people to consult. The manuscript was written between 1170 and 1180 by Rabbi Moses ben Maimon, known as Maimonides or by his Hebrew acronym, Rambam.

Eleazar’s wish was that the manuscript should “not be sold or redeemed, nor should any single person ever take possession of it. It should rather be kept available so that all scholars can correct their own version against it, but not read from it regularly or copy from it”.

But concerns about conserving the 800-year-old volume and the practicalitiesof making it available meant access had, until now, been limited. Dr Piet van Boxel, curator of the Hebrew holdings at the library, said: “The digital revolution, once and for all, has overcome these limitations and enables the Bodleian in an unexpected way to fulfil Eleazar’s request by giving worldwide access to Maimonides’ Mishneh Torah.” 

The book took 10 years to write and remains the clearest guide to Jewish law The digitised volume, the Sefer Madda, which means Book of Knowledge, is the first of two which make up the Mishneh Torah. The second is the SeferAhavah or Book of Love.

The volume includes a handwritten note by Maimonides, which reads: “It hasbeen corrected from my own book. I am Moses son of Rabbi Maimon of blessed memory.”

Maimonides, who lived in Spain and Egypt between 1137/8 and 1204, is regarded as the greatest Jewish scholar of the Middle Ages and was a royal physician and philosopher of renown. The Mishneh Torah, which translated means Repetition of the Law, took him 10 years to write and remains the clearest guide to Jewish law. 

Librarian Dr Sarah Thomas said: “Thanks to the generosity of our donor, George Blumenthal, we are adding the Mishneh Torah to the list of literary and sacred treasures that we have made available in cyberspace for all to share.”

Posted in All Posts

Hannuka VG Update

חנוכה שמח 
(עברית בהמשך)
 

b”h We are happy to announce the completion of a major update of the VG website.

Twenty catalogs have been added or updated in the Publishers Showcase including a section for Academic publishers. Inactive catalogs have been removed. 

A new marquee on the homepage shows announcements from Seforim distributors that we receive weekly.

Over the last year we added 320* new and classic Seforim to the Seforim in Demand Catalog  includes for the first time, many frequently requested rare and out of print titles**. 

 
———–
As we approach the new secular year we are also approaching the 20th anniversary of VirtualGeula (VG), the website of The Judaica Archival Project (JAP) ! So please permit me a few retrospective remarks (I am also rapidly approaching retirement age). ***

The Seforim market like the secular book market has radically changed over the last twenty years. The reading public is larger in numbers but is reading in depth much less. We all have learned how to effectively skim for information among the trillions of words on the web but we rarely have the time to enjoy a Sefer from cover to cover. A very high percentage of Kollel men are self-publishing their study notes but happily/sadly because of this, their is less and less interest in new authors. Please see our Blog comments

On VG we have recently decided to downplay new authors and to concentrate more on well known Mehabrim and new editions of Rishonim and Achronim. Also we are trying to meet the growing demand for used Seforim and print-on-demand copies since many important works are not being reprinted for commercial reasons . Since I founded JAP in 5746 I have always had the very ambitious goal of making accessible all the important Torani publications under one roof. IY”H we will continue this endeavor as long as we are capable. 
Yaakov Rosenes
 
* Potentially we could catalog 300 Seforim monthly but  our standard of full cataloging with 4-5 images is relatively expensive, so we will are looking for a partner or sponsor to expand this extremely important bibliographic resource.
**The titles chosen are Seforim which are generally available on the used book market or as facsimile copies. 
*** No I am not yet ready to retire .. but I am looking for a younger active partner  
 
==================
 
 
ב”ה אנו שמחים להודיע על השלמת עדכון משמעותי של אתר וירטואל גאולה
 
עשרים קטלוגים נוספו או עודכנו ברשימת המו”לים כולל קטלוגים של הוצאות אקדמאיות. קטלוגים שלא היו פעילים הוסרו. בעמוד הבית ישנם עכשיוהודעות ממפיצי ספרי קודש,שאנו מקבלים מדי שבוע. השנה הוספנו 320 ספרי קודש חדשים וקלסיים לקטלוג הספרים המבוקשים, ולראשונה כלולים בהם ספרים נדירים ומשומשים.
 
 ככל שאנו מתקרבים לסוף השנה האזרחית, אנו מתקרבים גם ליום שנת ה-20 של שרות האינטרנט שלנו. ברצוני לכתוב כמה מחשבות לסיכום. שוק ספרי הקודש, כמו שוק הספרים החילוני, השתנה באופן קיצוני בעשרים השנים האחרונות. צבור הקוראים גדול יותר – אך רדוד יותר מאי פעם. כולנו למדנו כיצד לגלוש ביעילות ולמצוא מידע בין טריליוני המילים באינטרנט, ובכל זאת אנו כמעט שלא עוצרים ליהנות מהקריאה כמו שעשינו לפני עשרים שנה. בשמחה אבל גם בעצב אנו עדים לאחוז גבוה של אברכי הכולל המוצאים לאור חיבוריהם כאילו באופן מסחרי, אבל בגלל ריבוי הספרים  בשוק, ההתעניינות בסופרים חדשים הולך ופוחת
 
לאור הנ”ל החלטנו להמעיט בקטלוג הספרים המבוקשים מחברים חדשים ולהרבות במחברים ידועים ובמהדורות חדשות של ראשנים ואחרונים. גם הוספנו בפעם הראשונה ספרים ישנים ונדירים ומבוקשים. כמו כן אנו נותנים לכם הזדמנות לפרסם ספרים יקרים שאולי יש לכם באוסף הפרטי שלכם
 
 יעקב רוזנס
Posted in All Posts

Innovative program to help print personal copies of Hiddushim

Blog Torah Diley_Page_1 Blog Torah Diley_Page_2 Blog Torah Diley_Page_3 Blog Torah Diley_Page_4

Posted in All Posts

“Ask Rabbi Google” !?

From  Seforim Blog July 26
By Yaakov Rosenes
 
When Rav Yisreal Gustman Zts”l eulogized Harav Moshe Feinstein Zts”l beside his grave at Har Menuchot he mourned the loss of  the last real Talmid Hacham, i.e. the last Rav whose knew all of the Torah and Shas Poskim, Rishonim and Ahronim, Midrash and Aggadata, Mussar and Hashkafa. But to comfort the mourners and the holy Niftar, Rav Gustman said something new. He said that today although no individual is likely to approach Rav Moshe in his breadth of knowledge but the sum total of all the individuals learning Torah rivals and even surpasses Rav Moshe. Seeing that today there is an unprecedented number of people studying Torah therefore their common knowledge is like a Rav Moshe! For all his prescience I am not sure that the Rosh Yeshiva Z’l understood then in 5747 (1987) that what he was also prophesying an entirely new phenomenon which would become a reality in a few short years. 
 
It is true today we have unprecedented Koach Haklal . There are more people are sitting and studying Torah that any generation since Har Sinai but unfortunately the Torah of our generation is fragmented and there no one person, no Gadol Hador, who can unify, filter and absorb all of it. Today sadly each Talmid Hacham is sitting in his corner and working on his project but there is no Rav Moshe who can compile it and view it its entirety. Rav Gustman himself was simultaneously a leading: Rav, Dayan, Rosh Yeshiva and a Baal Eitza. How many people in our generation can aspire to all these titles? Today thousands of Talmid Hachamin are working on thousands of Hibburim of Torah all over the world but with little coordination, with much duplication and unfortunately a high percentage of wasted resources.

In terms of printing Seforim I once believed that we need a Vaad HaRabbonim for publishing – a coordinating committee that would approve and recommend who should publish his Sefer and who not. However I quickly rejected this idea as totally undo-able and ill advised. Then I dreamed of a grandiose project which would coordinate authors and tell each Mehaber on what topic to write. Sadly the age of grandiose projects like the Encyclopedia Talmudit has passed and even the Encyclopedia Talmudit which has a good start will need at least another 36 volumes or 75-100 years to reach the end of the aleph-bet!

However it recently dawned on me that there is another approach, an organic approach which is even happening on its own. There is a new Rav Moshe on the horizon,a new star has risen, a new Super Talmid Hachami, and he isn’t even Jewish – his name is Rabbi Google! Before you exclaim “Rachmane Letzlan” and go on to the next screen let me tell you a story. At a wedding 12 years ago I once asked Hagaon HaRav Shlomo Fisher Shlita if computers are not a “Maase Satan”. His answer shocked me to the core. In his quiet way he dropped a bomb. “There is no such thing as a Maase Satan”. Computers and cell phones and Internet and all of the technology that is driving the world towards distraction are only a Golem. If  we choose to use it for good – Hashem Yaazor, and if we choose to use it for bad -Hashem Yaazor. Let’s step back and look at Limud Torah and the Mesora of Torah from generation to generation and lay down certain premises.
 
1. No word of Torah that has been thought, spoken, written, or printed, from Har Sinai until today, was in vain. Every single Torah Hiddush, idea, expression or word is intrinsically significant. Of course there are levels and levels and levels of Torah thoughts. There are Torah essays that are fully formed, succinct and encompassing and there are those that are far less – but every Torah thought is significant. No Torah thought should be left to wither. Each thought should be explored and examined and if found true recorded somewhere in the Torah of Klal Yisrael. As the Haffetz Haim wrote technology which records past events is only a Mashal (metaphor) how every deed (or for our purposes word of Torah) is remembered in heaven. 
 
2. Hazal themselves say that Rav Eliezer Ben Hyrcanus’  teachings could not be recorded, even if all the inhabitants of the world were Soferim and all the reeds were quills and all the heavens were parchment. What do they mean by this hyperbole? I suggest that it should be taken literally! Today we have almost unlimited machine memory: Terabytes, Petabytes, Exabytes, Zettabytes,and Yottabytes of memory. If this happening now in the physical universe certainly in the spiritual universe all of our Torah is being recorded. 
 
3. Shlomo HaMelech writes that there is no end to books and we all know the adage that not every thing you think should be expressed and not every thing you speak should be written and not everything you write should be printed etc. However I have noticed that almost every Sefer has at least one reader. Among the thousands of Seforim I have handled over the past 40 years invariably someone has become excited and asked me to find that specific Sefer. Even the most unremarkable Sefer in my eyes seems to somehow attract a kindred Jewish spirit somewhere in the world who wants to learn from it. That is not to say that there are no Seforim out there which the groaning bookshelves of the world would prefer not to bear – there are thousands. But nevertheless, at least from the point of view of the author, it was a learning experience – he didn’t waste his time.
So if we posit that the main benefit of publishing Seforim today is for the author and not the reader – how do we restructure Jewish publishing so that it reflects this new function? 
The immediate answers are simple:
  1. Rule 1 Stop, Don’t Print – Research!  Check your local Seforim store and Torani library to see if your topic is already covered and if your content is original. Look on Google.
  2. Ask the Rabbis who are giving you letters of recommendation for advice. What could I do to improve the book? How can I make it shorter? Soft-cover or Hardcover? How many copies?
  3. Show your manuscript file to a professional editor and book designer and get a price.
  4. Print an edition of 100 copies for distribution via your personal network of friends and students.
  5. If you run out of copies copy in .pdf files or print digitally and bind soft-cover another 10
  6. If you sell out in a month take your Sefer to a commercial publisher or Machon to get their opinion.
  7. Completed all of the above – Now you can print
No matter what we can be sure that printing a “best seller” today on a Torani topic is a major illusion. Today in Jerusalem one only has to pass by one of the Shteiblach to witness the death of  uncontrolled Seforim printing. There out in the elements, in winter’s rain and summer’s heat, hundreds of Seforim sit on tables offered for only 5 shekels each and sadly no one is buying them! However the world of joint publishing is coming into its own. The Torani databases: The use of: Otzar HaHachma and Hebrewbooks.com, Otzrot HaTorah and The Judaica Archival Project are growing by leaps and bounds. I have been told that new authors can now send unprinted works in digital format directly to these databases. Electronic books and electronic readers are not at all suitable for commercial Torani publishing but as learning tools and a place to mine information the electronic media have no comparison. Let’s be frank with ourselves sometimes despite the stigma we may feel the best person to ask is “Rabbi Google”.

 

Posted in All Posts

Best analysis yet of events in Gaza

torah magina ve matzila

תורה מגינה ומצילה
credits to Arye ספרים שיווק והפצה

Best analysis yet of events in Gaza

 

Posted in All Posts

Publish and Perish or Digital Death

http://seforim.blogspot.co.il/2014/06/publish-and-perish-or-digital-death.html

Actually this is an article which I  wrote 2 years ago.  In the meantime I have somewhat modified my views. After reading the reading Rav Ben Zion Kooks article  on Rav Ovadia’s attitude about self-publishing authors (see  in our blog) I now agree that there is no reason to  attach any stigma to a Torani author who prints his own Sefer. If an author is using the opportunity of printing a Sefer to consolidate and crystillize his thinking – he is doing something good and this is laudable. Only one must clearly distinguish between Mechabrim who are printing books for their  לימוד תורה ולתלמידים and the Mechabrim who are printing a Sefer כקרדום לחפור בו כבוד או כסף.

Posted in All Posts

“Sefarim Hunter” from Ami magazine

Shalom 

A few apologies for some of the  innaccuracies and attempts at  sensationalism here but in our relentless “hunt” to publicize the woeful plight of Sifrei Kodesh publishers we decided to ignore the populist styles of Ami magazine and Talkline on New York  to get our message out ..

ami_1 ami-2

Posted in All Posts, Blog